התערוכה מתארת את גורלם של חמישה-עשר ילדים, אשר נולדו בין השנים 1939—1942, שניצלו בזכות הורים שאהבו את ילדיהם ללא גבולות ונאלצו למסרם לידי זרים, ובזכות אומץ ליבם של אנשים אשר לקחו אותם לביתם והתייחסו אליהם כאל בנותיהם ובניהם.
על אף שנולדו עם גזר דין מוות והגורל לא חסך מהם חוויות מרות, פניהם מחייכות אלינו מתוך התמונות. הם חיו את חייהם במלואם ובהנאה, חיים אשר ניתנו להם על ידי הוריהם – היהודים והפולנים.
למסור את הילד שלך לידיים זרות זו גבורה של ממש. זה מעשה המעיד על אהבה ללא מצרים של ההורים. אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעשות את זה.
בַּשָיה
שרדתי הודות מחפשים מקלט חדש. לאימי הפולנייה. אני אסירת תודה לה על שאימצה אותי, ראתה אותי כילדה שלה ודאגה שאלמד. הודות לה אני מי שאני היום.
קרישַיה
ביחסיי עם אימא תמיד הרגשתי קרירות מוזרה. היא מעולם לא נישקה אותי, לא חיבקה, תמיד מתחה ביקורת. אני זוכרת את מבטי התוכחה שלה.
מלגושָיה
הייתה לי ילדות מאושרת מאד. הוריי דאגו שיהיה לי הכל. שרדתי הודות לכך שהוריי הביולוגיים הצליחו להיפרד ממני.
רֶניה
אימי המאמצת אהבה אותי ללא גבול וללא תנאי. אני הייתי משפחתה האמיתית והיא הייתה משפחתי.
זבּישֶק
בתת-ההכרה תמיד ידעתי שאני יהודי, אבל לא שאלתי את אימא, חיכיתי שתספר לי בעצמה. כאשר מתה, לא היה לי כבר את מי לשאול.
אניה
אימא הייתה תמיד אימא שלי. אהבתי אותה מאד. זה לא השתנה גם כשנודעה לי האמת. הגטו היה מוות. הוריי מסרו אותי כדי להציל את חיי.
יָדזַ'יה
ניצלתי הודות להוריי המאמצים. הם הצילו את חיי, אימצו אותי ואהבו אותי אהבה אמיתית. תמיד אהיה אסירת תודה. את אימי הביולוגית הרג בירייה פטרול גרמני בצד הארי. היא מתה מפני שרצתה לראות אותי.
מַרִישַיה
קרה לי דבר נפלא כל כך שאין לי מילים לתארו – אחר 65 שנים מצאתי בישראל קרובי משפחה. יש לי עכשיו משפחה נהדרת וגדולה.
טרסקה
כלל לא ידעתי שאני ילדה יהודייה מאומצת, אבל הרגשתי שמשהו לא ממש בסדר אתי.
אינקה
כשאני אומרת "הורים" אני חושבת על ההורים "האחרים" שלי. לא הכרתי הורים אחרים. קיבלתי מהם הכול – בית, אהבה, השכלה, דוגמה לחיים הוגנים.
טוּשַיה
האם המאמצת שלי הרגישה שמחובתה לגדל אותי, אף שזה לא היה קל היא עשתה כמיטב יכולתה.
טרסקה
חייתי את חיי בזהות בדויה. אני לא יודעת מתי נולדתי, מה היה שמי ומי היו הוריי. אני לא מצליחה להשלים עם זה.
בּיֶיאטְקה
אני כאן הודות לאהבתן של שתי האימהות שלי, היהודייה והפולנייה. הודות לטוב בשנים בהן הרוע משל.
דוֹרוֹטקָה
אבי הפולני היה אדם חם ולבבי. הודות לו אני אוהבת אנשים ולא הפכתי לאישה קרה ומרירה.
אֶלז'וּניָה
למסור את הילד שלך לידיים זרות זו גבורה של ממש. זה מעשה המעיד על אהבה ללא מצרים של ההורים. אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעשות את זה.
בַּשָיה
שרדתי הודות מחפשים מקלט חדש. לאימי הפולנייה. אני אסירת תודה לה על שאימצה אותי, ראתה אותי כילדה שלה ודאגה שאלמד. הודות לה אני מי שאני היום.
קרישַיה
ביחסיי עם אימא תמיד הרגשתי קרירות מוזרה. היא מעולם לא נישקה אותי, לא חיבקה, תמיד מתחה ביקורת. אני זוכרת את מבטי התוכחה שלה.
מלגושָיה
הייתה לי ילדות מאושרת מאד. הוריי דאגו שיהיה לי הכל. שרדתי הודות לכך שהוריי הביולוגיים הצליחו להיפרד ממני.
רֶניה
אימי המאמצת אהבה אותי ללא גבול וללא תנאי. אני הייתי משפחתה האמיתית והיא הייתה משפחתי.
זבּישֶק
בתת-ההכרה תמיד ידעתי שאני יהודי, אבל לא שאלתי את אימא, חיכיתי שתספר לי בעצמה. כאשר מתה, לא היה לי כבר את מי לשאול.
אניה
אימא הייתה תמיד אימא שלי. אהבתי אותה מאד. זה לא השתנה גם כשנודעה לי האמת. הגטו היה מוות. הוריי מסרו אותי כדי להציל את חיי.
יָדזַ'יה
ניצלתי הודות להוריי המאמצים. הם הצילו את חיי, אימצו אותי ואהבו אותי אהבה אמיתית. תמיד אהיה אסירת תודה. את אימי הביולוגית הרג בירייה פטרול גרמני בצד הארי. היא מתה מפני שרצתה לראות אותי.
מַרִישַיה
קרה לי דבר נפלא כל כך שאין לי מילים לתארו – אחר 65 שנים מצאתי בישראל קרובי משפחה. יש לי עכשיו משפחה נהדרת וגדולה.
טרסקה
כלל לא ידעתי שאני ילדה יהודייה מאומצת, אבל הרגשתי שמשהו לא ממש בסדר אתי.
אינקה
כשאני אומרת "הורים" אני חושבת על ההורים "האחרים" שלי. לא הכרתי הורים אחרים. קיבלתי מהם הכול – בית, אהבה, השכלה, דוגמה לחיים הוגנים.
טוּשַיה
האם המאמצת שלי הרגישה שמחובתה לגדל אותי, אף שזה לא היה קל היא עשתה כמיטב יכולתה.
טרסקה
חייתי את חיי בזהות בדויה. אני לא יודעת מתי נולדתי, מה היה שמי ומי היו הוריי. אני לא מצליחה להשלים עם זה.
בּיֶיאטְקה
אני כאן הודות לאהבתן של שתי האימהות שלי, היהודייה והפולנייה. הודות לטוב בשנים בהן הרוע משל.
דוֹרוֹטקָה
אבי הפולני היה אדם חם ולבבי. הודות לו אני אוהבת אנשים ולא הפכתי לאישה קרה ומרירה.
אֶלז'וּניָה
למסור את הילד שלך לידיים זרות זו גבורה של ממש. זה מעשה המעיד על אהבה ללא מצרים של ההורים. אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעשות את זה.