הוריי היהודים, הוריי הפולנים
הוריי הביולוגיים ידעו בוודאי שדינם נגזר, אחרת היו לוקחים אותי אתם.
נולדתי ב 31- ביולי 1939 בוורשה. שנות חיי הראשונות עברו עליי בגטו, עם ההורים. אני לא זוכרת את פניהם, כנראה נלקחו לאומשלגפלאץ באפריל 1943 . אני חושבת שלא היו מסוגלים להיפרד ממני וחיכו עד לרגע האחרון וסמכו על נס. ואכן קרה נס. שרדתי. שוטר "כחול" הביא אותי לוונדה ניץ' – מורתה של אימא שלי. היא הכירה אותי היטב, כי היינו מבקרות אצלה בצאתנו מהגטו דרך התעלות. הייתי במצב נורא, מלוכלכת, מוכת כינים. לבגדיי הוצמד פתק עם כתובתה בשכונת ז'וליבוז'. היה זה ב 18- באפריל 1943 . אך הגברת ניץ' לא יכלה להמשיך ולהחזיק אותי אצלה )היא כבר הסתירה את בתם של קרובי משפחה שלה(, ומצאה לי הורים חדשים.
בגיל שמונה עשרה נודע לי שאני יהודייה.
אני לא זוכרת את הגטו או דבר מן התקופה ההיא. חיי החלו ב 2- במאי 1943 ברחוב וילצ'ה בוורשה, אצל הוריי הפולנים, אנסטזיה וולריאן סובולבסקי. הייתי כמעט בת ארבע. אצלם עברתי את המלחמה. חלקתי עם הוריי ימים טובים וימים רעים. בחורף 1943 אבא נכלא בתור בן ערובה בכלא פביאק בוורשה. מדי יום הלכנו, אמי ואני, לראות אם שמו מופיע בהודעות על הוצאות להורג. כעבור חודשים אחדים חזר הביתה. אחרי המלחמה נכלא לשש שנים על ידי הקומוניסטים כ"מחבל כלכלי". אימא, שהייתה רוסייה במוצאה, לא שלטה היטב בפולנית ולמרות שהייתה חולנית, נאלצה לעבוד עבודה פיזית כדי לקיים אותנו. היא מתה בשנת 1958 כשהיא רק בת 59. יחסיי עם אבא היו קשים. יום אחד בשעת כעס, אמר לי שאיני בתם. זה היה רגע נורא לשנינו. הוא סיפר לי את מה שידע על גורלי. וכך, בגיל שמונה עשרה נודע לי שאני ילדה יהודייה שניצלה מהגטו. זה היה בשבילי זעזוע נורא. הרגשתי כאילו כל עולמי קרס בן רגע, כשהתברר שכל מה שידעתי על עצמי, אינו אמת. התחלתי לחפש את עקבות "העולם האחר". בישראל ובאנגליה מצאתי קרובי משפחה ששרדו את השואה, שוחחתי עם כמה אנשים שהכירו את משפחתי, חיטטתי בארכיונים. זה הפך למרכז חיי.. מההתחלה מצאתי אנשים טובים שהופיעו בדרך. תחילה מישהו שהציל את חיי, אחר כך טיפלו בי במסירות, קיבלתי כל מה שילד יכול לקבל מהוריו – אהבה, דאגה, חום. הצלחתי מכל בחינה שהיא.
יואנה סוֹבּוֹלֶבסקָה-פּיז
בוגרת לימודי סוציולוגיה באוניברסיטת ורשה. במשך שנים רבות שימשה כסגנית יו"ר אגודת "ילדי השואה" בפולין, כאחראית על הפעילות החינוכית. משנת 2012 משמשת כיו"ר האגודה. בשנות התשעים, בשיתוף "קרן שפילברג" לתיעוד סיפורי ניצולי השואה, ערכה 140 ראיונות עם ניצולים. היא זו שהגתה את הרעיון לתערוכת "הוריי היהודים, הוריי הפולנים". יש לה בן אחד.
הורים
אנסטזיה
סובולבסקה לבית קוסמין-קוטוזוב
(1899–1958)
את אבא היא הכירה בפטרסבורג, שם למד הנדסת גהות. הם עברו יחד לפולין ונישאו ב-23 בפברואר 1927 היא ילדה אותי כשהייתה בת 44 ואהבה אותי אהבת אמת. על ערש דווי אמרה לי "אל תסמכי על אף אחד, את הבת שלי ורק שלי". חסיד אומות העולם
אנסטזיה
גרינשפן לבית זילברבלט
(1914–1943)
הומור מפותח וראייה חלשה זה כל מה שאני יודעת עליה.
ולריאן
סובולבסקי
(1897–1965)
בשנת 1943 , כאשר החליט להציל ילדה יהודייה, היה אדם בוגר שמודע להשלכות המעשה. בתום המלחמה הואשם בחבלה ונידון למאסר עולם אך שוחרר בשנת 1954. לאחר מכן, גם טוהר מכל אשמה. חסיד אומות העולם
טדיאוש
גרינשפן
נפטר ב-1943